על מהות הקשר בין סיפור גן העדן לבין הריאליזם הפוליטי של אוגוסטינוס

פילוסופיה מדינית של ימי הביניים

בדברים אלו אנסה להראות שהקשר שיוצר אוגוסטינוס בין הסיפור התנ"כי של גירוש אדם וחווה מגן העדן לבין משנתו המדינית של אוגוסטינוס אינו הכרחי לוגית להבנת משנתו של אוגוסטינוס. תחילה אסביר בקצרה מהם עיקרי הריאליזם הפוליטי של אוגוסטינוס ואת הבסיס עליו הם עומדים. כמו כן, אראה שמבחינה לוגית אין הוא זקוק לקישור בין אותם עיקרים של משנתו לסיפור גן העדן. בהמשך אתן מספר סיבות שעשויות היו לגרום לאוגוסטינוס להכניס לטיעונו את סיפור גן העדן. אסיק מכך שהקישור הוא רטורי ונועד לצורכי שכנוע של קהל קוראים מסוים ואראה כיצד משכנע אוגוסטינוס את קוראיו. בסוף אראה כיצד משתלב הקישור לגן העדן במשנתו.

אוגוסטינוס מחזיק בגישת המאבק וטיעונו – ללא סיפור גן העדן, בינתיים – הוא כדלהלן. בשל המשאבים המוגבלים עלי אדמות – מזון, מחסה, בני/בנות זוג מועדפים וכדומה – נאלצים בני האדם להיאבק זה בזה כדי להשיג את מטרותיהם, קרי: להשיג שליטה גדולה יותר בחייהם (ואולי גם כדי לחוות הרגשה של שליטה על חייהם). בשל כך נאלץ כל אדם לעמוד על המשמר פן יבולע לו; שמא ייקח ממנו מישהו שליטה על משאב שנמצא ברשותו. זהו מצב של פחד אשר מקשה לחיות בעולם הזה (במלוא מובנה של המלה 'לחיות'). כמו כן במצב זה קשה לאהוב את האל על מנת להיגאל עבור חיי העולם הבא. לשם כך נוסדה המדינה – לרסן, ולוּ באופן חלקי, את נסיונותיו של אדם אחד לפגוע באדם אחר. אוגוסטינוס הוא פסימיסט; לדידו כוונותיו של האדם אינן אלטרואיסטיות טהורות אלא אנוכיות (ולעתים אף רעות) ויש להיזהר מפניהן. תפקיד המדינה הוא לרסן את היצר הרע שבאדם. האמצעים העומדים לרשות המדינה הם חוקים הבאים להגביל את האדם – לנסות להרתיע אותו מלפגוע באחר ולהענישו אם בכל זאת בחר לעשות זאת. במלים אחרות: אמצעי הכוח שניתנים בידי המדינה הם מוצדקים בשל טבעו האנוכי, הפוגעני והרע של האדם.

עד כאן המשנה הפילוסופית המדינית-ריאליסטית של אוגוסטינוס אותה ניתקתי, באופן מלאכותי, מסיפור גן העדן. ניתן להיווכח שטיעונו של אוגוסטינוס תקף – כלומר, מוצדקת מסקנתו באשר לכוח הניתן למדינה – גם ללא הקישור לסיפור גן העדן. בשל סיבה זו לבדה ניתן לקבוע שאין הקישור הכרחי לטיעון. ההוגים מקייבלי והובס – ריאליסטים פוליטיים אחרים – היו מאמצים בשתי ידיים את המשנה של אוגוסטינוס (למעט מטרת הגאולה עבור חיי העולם הבא, סביר להניח, שכן לא היו דתיים כמו אוגוסטינוס). נשאלת השאלה, אם כן, מדוע, בניגוד לשני הוגים אלו, רואה אוגוסטינוס צורך להכניס את סיפור גן העדן לטיעון? איזה מרכיב בטיעון שלו הוא מעוניין לחזק?את מי מבין הקוראים את דבריו הוא מרגיש שייתכן שלא שכנע?

אתן שלוש סיבות שעשויות היו לגרום לאוגוסטינוס להכניס לטיעונו את סיפור גן העדן והחטא הקדמון:

  1. הרבה אנשים מחזיקים בדעה שיֵצֶר האדם הנו טוב במהותו; זוהי גישה אופטימיסטית העומדת בניגוד מוחלט לגישתו הפסימיסטית של אוגוסטינוס. לדידם של האופטימיסטים, אנשים הם יצורים שהם טובים מטבעם ושהם מתפשרים זה עם זה ולא כאלה שנאבקים זה בזה. למחזיקים בדעה כזו, המנסים לקרוא בכתביו של אוגוסטינוס, קשה לקבל את ההנחה שבטיעון לפיה ההפך הוא הנכון – שבני האדם אנוכיים ואף רעים באופן טבעי ("מה, הוא אומר שגם אני עצמי רע?!", עשוי להתרעם הקורא).
  2. אצל מאמינים נוצרים רבים נתפס האל כטוב מוחלט; איך ייתכן, אם כן, שהאל יצר אותנו רעים? אוגוסטינוס נותן נימוק שמסביר מדוע הפך טבעו של האדם לרע: נדבק לנפשו כתם בשל החטא הקדמון. ומדוע אנו נאלצים להיאבק זה בזה? – זהו עונש שקיבל האדם על חטאו הקדום – בגן העדן היה הכול ובשפע וממנו גורש האדם לעולם אחר – עולם בו הוא פוגש במחסור במשאבים ומתחרה עם אחרים עליהם, נאבק על מנת להשיג את המשאבים לעצמו.
  3. אוגוסטינוס הוא נוצרי אדוק. כך גם רבים מקוראיו. על פי האמונה הנוצרית הקלאסית העממית יֵצֶר האדם הוא טוב מטבעו (אחרת, למה להגיש את הלחי השנייה?). כדי להביא את קהל הקוראים מן הסוג הזה להמשיך לקרוא בספרו השמן ולא להניחו מחמת מיאוס בשל אי-הסכמה עם הנחת חיים בסיסית שכזו, מבקש אוגוסטינוס לתת נימוק לטבעו זה של האדם, לתת הסבר שיניח את דעתם של הקוראים. למעשה מוֹכֵר אוגוסטינוס לקהל הקוראים איזשהו מיתוס (שלא הוא המציא, כמובן) וזאת על מנת לסבר את אוזניהם, על מנת להפיס דעתם באשר לטבעו הרע של האדם שהם עצמם שותפים לו. אוגוסטינוס רואה לנכון להסביר לקוראים שאופיו של האדם הוא כזה מזמן קדום ואין זו אשמתם האישית אלא אשמת האדם הראשון (או, בעצם – בהתאם לחוויה השוביניסטית השלטת – של האישה, חווה, המפתה אותו לחטוא).

לאור הניתוק של הטיעון של אוגוסטינוס שהצגתי בהתחלה מסיפור גן העדן ולאור הסיבות שפירטתי שעשויות היו לגרום לאוגוסטינוס להכניס סיפור זה לטיעונו, הרי שניתן להיווכח שאין הכרח לוגי בקישור שמבצע אוגוסטינוס לסיפור גן העדן. נראה לי לכן שהקישור נועד לצרכים פסיכולוגיים; על מנת שיערַב יותר הטיעון לאוזניו של קהלו ושיהא הקהל מוכן לקבל את הטיעון. כלומר, הקישור הוא רטורי, הווה אומר, נועד לצורכי שכנוע.כמה שנאמר: "דיברה תורה בלשון בני אדם" (1), כך נוהג אף אוגוסטינוס – הוא מדבר בשפה שנבין; בשפה שהקהל שלו – הנוצרי בעיקרון – יבין. ומהי שפה זו? – ובכן, רוע סתם, ללא סיבה, קשה לנו לקבל או להבין, אך שכר ועונש אנחנו דווקא כן מבינים. בייחוד מֵקֵל על הבנתו של הנוצרי המאמין ההסבר הדתי של עונש מאת האל עצמו ועוד יותר בייחוד – עונש על חטא של עברת איסור מפורש – האיסור לאכול מפרי עץ הדעת. במלים אחרות, אם אלוהים העניש, אז לדעתו של המאמין יש סיבה טובה לכך, העונש מוצדק. כּיוַן שכך, יוצא שהאמצעי הרטורי בו משתמש אוגוסטינוס יעיל בייחוד עבור נוצרים מאמינים – אותו הקהל שמאמין בטובו המוחלט של האל ועל כן נראה היה בתחילה שאותו דווקא יהיה הכי קשה לשכנע...

אחרי שהשתכנע קהל הקוראים שההנחה של הטיעון נכונה יכול אוגוסטינוס לפרוס את משנתו המדינית: היות ולא המדינה קובעת את אופיו של האדם אלא הוא עצמו קבע זו (במעמד החטא הקדמון) הרי שלמדינה נותר אך לנסות ולהקטין את הנזק. אוגוסטינוס הוא שמרן (או, בהתאם לציר הזמן ההיסטורי, ניתן להגיד להפוך את הסדר: השמרנים – הקונסרווטיביים – הם אוגוסטיאניים). לדעתו של אוגוסטינוס המצב בעולם רק הולך ומידרדר (מאז הגירוש מגן העדן). היות שכך, מה שנותר לנו לעשות (וכהוגה דעות פוליטי – מה שנותר למדינה לעשות) זה לנסות להאט את הנפילה, לבלום את ההידרדרות, להקטין את מידת השינוי. למדינה נותר לנסות ולשמר (to conserve) עד כמה שאפשר את המצב הקיים כדי שלא יהיה גרוע יותר. אמנם אין זה אפשרי למנוע את עצם ההידרדרות (כי הרי הטוב באמת – גן העדן – כבר מאחורינו) אך המדינה יכולה להאט את הקצב על ידי ריסון יצר הרע האנושי, על ידי הפחתת הפגיעה של אדם אחד בזולתו. כדי שאנשים יתנהגו כראוי עליהם לפחד שייענשו. זאת יש לעשות באמצעות חקיקת חוקים שירתיעו. לדעתי גם כאן הקישור לגן העדן הוא רטורי; הרי אפשר לתאר את תכלית המדינה גם ללא מתן ההסבר או הסיבה לפיהם האדם רע או אנוכי. אך שבאמצעות הקישור לסיפור גן העדן מפיס אוגוסטינוס את דעתם של קוראים שעשויים לקרוא ביניים: "האם זה הומאני ויאה להניע את בני האדם לעשות מעשים (או להימנע מעשותם) באמצעות הפחדתם?". אלא שעל פי משנתו של אוגוסטינוס אין זו בחירה פוליטית בבלתי הומאני כשיש ברירה אחרת. תחת זאת, זהו מצב של אין ברירה שנגזר מאופיו של האדם מאז חטאו הקדמון של האדם עצמו. כּיוַן שכך, מסיר אוגוסטינוס גם התנגדות "הומניסטית" זו ומשכנע עוד יותר בדבריו.

(1) תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף נו עמוד א. וכן נפוץ ככלל בפירושי חז"ל.