אפלטון - רק הפילוסוף יכול לשלוט

פילוסופיה מדינית עתיקה

הטעם העיקרי, על-פי אפלטון, לכך שרק פילוסופים יכולים לשלוט הוא שרק להם יש ידע כולל המאפשר להם לעשות זאת היטב. באמצעות המהלך שאציג להלן אנסה לבחון טעמו זה של אפלטון. אראה שיש בטעם זה מן הפגם.הסיבה לכך היא שהוא מתבסס על טענה אנליטית שמוצגת כטענה אמפירית. כּיוַן שכך, טיעונו מניח את המבוקש ואינו תקף. ראשית אציג את הטיעון בתבנית ברורה של שתי הנחות ומסקנה. בהמשך אראה מדוע אותה טענה מבוקרת לא יכולה להיות אמפירית אלא אנליטית בלבד. לבסוף אראה את המעגליות שבטיעון.

הטיעון:
הנחה 1: פילוסופים הם האנשים היחידים שיש להם ידע כולל.
הנחה 2: רק אנשים שיש להם ידע כולל יכולים לשלוט היטב.
מסקנה: פילוסופים הם האנשים היחידים שיכולים לשלוט היטב.

ראשית יש לציין שרק לכאורה תקף הטיעון; נראה כאילו מסקנתו אכן נובעת דדוקטיבית מהנחותיו. עם זאת, גם בראייה כזו הטיעון אינו מבוסס כי הנחתו השנייה בעייתית. עיקר הביקורת כפי שמסביר פרופ' חיים מרנץ הנו כזה: אף אם נכון שיש לפילוסופים ידע כיצד לבצע דבר מה, אין זה גורר שהם יודעים להחליט מה יש לבצע. לצורך ההחלטה מה יש לבצע צריך פוליטיקאי; הוא כן יודע מה הוא רוצה לבצע ומבחינתו מה שהוא רוצה לבצע הרי זה מה שיש לבצע. לדעתי, ביקורתו של מרנץ את הנחה 2 היא אכן בעלת משקל רב כנגד הטיעון של אפלטון. עם זאת, אבקש שלא להרחיב בה כאן. תחת זאת, אנסה לחזק את הביקורת על טיעונו של אפלטון באמצעות בדיקה מדוקדקת של ההנחה הנוספת בטיעון – הנחה 1. באמצעות ביקורת הנחה זו אראה שהטיעון לא רק שאינו מבוסס, הוא אף אינו תקף.

"פילוסופים הם האנשים היחידים שיש להם ידע כולל" קובעת הנחה 1. קביעה זו מתיימרת להיות אמפירית כדי להוכיח שההיפך הנו שגוי, כלומר, להוכיח שאין אנשים בעלי ידע כולל אשר אינם פילוסופים. אך האם קביעה זו היא אמנם אמפירית כיומרתה או שמא היא מושגית? הבה נבדוק באופן מדוקדק. כדי להראות שהטענה אמפירית יש להעלות על הדעת מצב בו יימצא אדם שיש לו ידע כולל ושאינו פילוסוף. יש לשים לב - לא מוטל עלינו למצוא ממש דוגמה כזו, שאז נוכיח את שקריותה של הטענה מיניה וביה. תחת זאת, עלינו להראות שישנה אפשרות שיימצא מצב בו ניתן יהיה להראות דוגמה כזאת. אולם, כיצד ניתן לבצע זאת? עלינו לחשוב על איזשהו אדם או נושא תפקיד שיש לו ידע כולל ושאינו פילוסוף. מטלה זו מעלה שתי תהיות הנוגעות בעניין של הגדרה: תהייה א: מה הכוונה במושג 'ידע כולל'? תהייה ב: מה הכוונה במונח 'פילוסוף'?

נבדוק תחילה את תהייה א: מה הכוונה במושג 'ידע כולל'? ודאי שבאמירתו של אפלטון שיש לפילוסוף 'ידע כולל' לא יכולה להסתתר כוונה שהפילוסוף הנו 'יודע-כול'; הרי זה תיאור השמור לאל בלבד. תחת זאת, הכוונה של אפלטון היא שמי שיש לו ידע כולל הוא אדם בעל ידע נרחב מאוד בכל תחומי החיים. אך האם ניתן להעלות על הדעת אדם שכזה? אמנם היו בהיסטוריה גאונים רבי-אשכולות שאצרו באמתחתם ידע רב עד מאוד בתחומי חיים רבים ומגוונים. אולם, האם יכול להיות אדם שיהיה לו ידע בכל תחומי החיים? ספק רב. אך זה עדיין לא בלתי-אפשרי. אלא שאפלטון רוצה להגיד שהפילוסוף הוא סוג של מומחה. כמומחה מתמצא הפילוסוף בפרטי-הפרטים של ידיעותיו; הרי זו הגדרתו של מומחה – לדעת כמה שיותר, או אף – הכול, אודות נושא או תחום מסוימים. טוב ויפה; אולם התמקדות בתחום אחד הריהי כלהגיד אי-התמקדות בשאר התחומים. מכאן שאדם המומחה בתחום מסוים אינו יכול להיות מומחה בכל התחומים. המונח 'יודע-כול' הוא בעייתי, אם כן.

נבדוק עכשיו את תהייה ב: מה הכוונה במונח 'פילוסוף'? נניח שאמצא אדם בעל ידע כולל (תוך התעלמות מההסתייגויות שבתהייה א). ונניח גם שאדם זה אינו נחשב לפילוסוף – הוא מדען, למשל. אך מי קבע שבהייתו מדען אינו גם פילוסוף? ומיהו פילוסוף בכלל? האם זה אדם שכל חייו עסק אך ורק בשאלות תיאורטיות? – הרי זה לא ייתכן – כולנו עוסקים כל ימינו גם בשאלות מעשיות על מנת להתקיים. אולי הכוונה שפילוסוף הוא אדם שעוסק גם בשאלות תיאורטיות? – אם כך, כל אדם הוא פילוסוף בזכות הרהוריו, זעיר פה וזעיר שם, על החיים וקשייהם, על עתיד ילדיו, על תפקיד החמוֹת בחייו, על מהות גיסו, על אלוהים. אולם, אפלטון בוודאי אינו משתמש במונח'פילוסוף' על מנת לציין אדם פשוט שמהרהר על דא או על הא. נשארה האפשרות שמתכוון אפלטון לאנשים שלמדו באקדמיה שלו (או באקדמיה מקבילה, לצורך הפִרגוּן המקצועי בין קולגות). נניח שבאקדמיה לומד האדם פילוסופיה ואכן רוכש אותו "ידע כולל" מדובר והופך לפילוסוף. אלא שאז מתגלה אותו קשר מושגי-אנליטי בין המונח 'פילוסוף' למונח 'בעל ידע כולל'. הסיבה לכך היא שתשובתו של אפלטון לשאלה "מיהו בעל הידע הכולל"תהא, כמו שראינו: "מי שלמד להיות פילוסוף"... (1)

המסקנה משתי התהיות דלעיל היא שהטענה של הנחה 1 היא אנליטית-מושגית. כלומר, במשפט המנסח אותה אין הנשוא ("האנשים היחידים שיש להם ידע כולל") מוסיף מידע על הנושא ("פילוסופים"). כּיוַן שכך לא נותר לי אלא להראות את הברור מאליו – שימוש בטענה אנליטית זו הנו בעייתי מבחינת הטיעון ומבטל את תקפותו. על פי עיקרון הזהות של לייבניץ ניתן להמיר ביטוי אחד בביטוי אחר שיש לו אותה הוראה. כּיוַן שכך ניתן להמיר בהנחה 2 את הביטוי "אנשים שיש להם ידע כולל" בביטוי "פילוסופים". אלא שאז קיבלנו את המשפט המנסח את מה שנטען במסקנה עצמה אליה ביקש אפלטון להגיע: "פילוסופים הם האנשים היחידים שיכולים לשלוט היטב". יוצא שהניח אפלטון את המבוקש והטיעון אינו תקף!

--

(1) אינני נכנס כאן לדיון בדרך הלימוד, על-פי אפלטון, והאם הלימוד אפשרי בכלל.

מקורות:
אפלטון, פוליטיאה - ספר ה. בתוך: אפלטון, "כל כתבי אפלטון", תרגם יוסף ג. ליבס, הוצאת שוקן – ירושלים ותל אביב, תש"מ. כרך שני, ע'' 364 – 365.